מי שמכיר אותי יודע שיש לי אובססיה הזויה, בלתי נסבלת לבגדים. לא משנה כמה יש לי אני תמיד רוצה עוד ועוד. הרכש שלי לבגדים הפך להיות כל כך קיצוני כך שאני קוצה יותר בגדים ממה שאני מספיקה ללבוש ואז אני מוצאת לפעמים בגדים שאני נותנת לחברות או לתרומות שעדיין יש עליהם את הפתקית מהחנות. הרכש הבלתי פוסק שלי לבגדים הגיע למימדים כאלו הזויים שחוץ מהארון שלי בחדר התחלתי להשתלט על הארון של אחותי ושל אמא שלי. אחר כמה חודשים כאלה אמא שלי נכנסה אליי לחדר בקריאה נרגשת ואמרה: "ארונות הזזה!".
לא הבנתי מה היא רוצה אז שאלתי אותה: "ארונות הזזה? על מה את מדברת?". היא אמרה שנמאס לה שהיא הופכת להיות המחסן שלי לבגדים ואם אני רוצה להוציא את כל הכסף שלי על בגדים אז שיהיה לי לבריאות אבל היא לא מתכוונת לשתף עם זה פעולה ומה שהיא הולכת להתקין לי בחדר זה ארונות הזזה. היתרון של ארונות הזזה הוא שיש להם יותר מקום ובגלל שהדלתות עם יכולת להזיז אותן אז קל יותר להגיע לכל הבגדים בארון. יתרה מכך בגלל שלארונות הזזה יש הרבה מדפים אז מקום האחסון יגדל משמעותית ואז אפסיק לאחסן בגדים אצל אחותי ואימי בארון. חוץ מזה אמא שלי הודיעה לי שכשהארון שלי מתחיל לעלות על גדותיו אני מתבקשת לפתוח את כל הדלתות של הארונות הזזה, להוציא את כל הבגדים החוצה ולבדוק מה אני רוצה לשמור ומה למסור הלאה, בין אם לחברות או לתרומה.
אמא שלי אסרה עליי להחזיר את הבגדים לארון ולהתחיל לפזר בגדים בחדרים אחרים בבית, בין אם אצלי ובין אם אצל אחותי. עכשיו כשיש לי ארונות הזזה בחדר, זו מגבלת המקום שלי ואני נדרשת לתמרן במסגרתה. בגדים שיכנסו לארון – מצוין, מה שלא יכנס – יישאר ברחבי החדר שלי או שיעוף לאנשים אחרים או לתרומה. הבנתי את דרישתה והיא אפילו הייתה נראית לי הגיונית בנסיבות העניין: הרי לא הגיוני שיהיו לי כל כך הרבה בגדים.
