אני יכולה לחלק את החיים שלי לשניים: לפני שהתחלתי לשחות ואחרי שהתחלתי לשחות. בחמש שנים האחרונות התחלתי לנהל חברה גדולה ועובדים תחתי כעשרים עובדים. נדמה כי הדברים מדברים בעד עצמם בכל הקשור ללחץ, עומס, בעיות ובלת"מים המתרחשים באופן יומיומי ויעדים קשוחים שיש לעמוד בהם. מצאתי את עצמי עובדת מסביב לשעון, לא מצליחה לישון בלילות, בקושי אוכלת ושותה כשש כוסות קפה ביום. אחרי שחטפתי שפעת רצינית אשר השביתה אותי לשבועיים הבנתי שאין מנוס ואני צריכה לקחת את עצמי בידיים.
נזכרתי שבתור ילדה הורי שלחו אותי לאימון שחייה בבריכה השכונתית ומאוד נהניתי והחלטתי לבדוק את הנושא בשנית. התחלתי לעשות טלפונים לחברות אשר מתמצאות יותר בעולם הספורט ממני ובסופו של דבר יצרתי קשר עם מאמן שחיה אשר מעביר אימון שחייה שלוש פעמים בשבוע. בהתחלה נשנקתי ואמרתי לו שאין לי אפשרות להתחייב על אימון שחייה שלוש פעמים בשבוע אז הוא רק גיחך ואמר: "תבואי לאימון שחייה אחד. אחר כך תבקשי שיהיו חמישה בשבוע כי שלושה לא יספיקו לך".
המשפט שלו היה זחוח ומתנשא בעיניי אבל החלטתי לנסות. היתרון של אימון שחייה אצל המאמן הזה היה שמדובר באימון המתקיים בשעה שש בבוקר. באופן זה מדובר בזמן שהוא רק שלי ואין שום סיכוי שיהיו לי שיחות טלפון או פגישות בעבודה. הגעתי לאימון הראשון ואני עדיין זוכרת את החוויה של הכניסה למים. מרגע שהתחיל האימון עד סופו של הפסקתי לשחות. שכחתי עד כמה אני אוהבת את השחייה ועד כמה היא מרגיעה אותי.
סיימתי את האימון בציפייה לאימון הבא. במהלך היום לאחר האימון הרגשתי אנרגטית ומפוקסת ולא הייתי זקוקה אף לא לכוס קפה אחת. המשכתי להגיע לשני האימונים הנוספים שהיו באותו השבוע וכך עד סוף החודש. לאחר חודשיים של אימונים פניתי למאמן שלי ושאלתי מדובר אין אימונים נוספים במהלך השבוע. הוא חייך והזכיר לי את השיחה שהייתה לנו לפני חודשיים. לא האמנתי שאימון שחייה יחזיר לי את החיוניות שאיבדת בעבודה כה קשה.
